נשיא בית המשפט העליון בישראל - משרה של ממשל ולא משרה של משפט 

אנו רגילים לדבר על שלוש רשויות במדינה: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. במודל הקלסי של מדינה הרשות המבצעת נותנת את השירותים לאזרחים. היא מפעילה פעילויות ושירותים מגוונים לצבור במסגרת ארגונים שונים, והאזרחים, שהם הלקוחות של המדינה לשירותים השונים, אמורים לקבל את השירותים הצבוריים האלה ברמה נאותה.

במסגרת השירותים שהאזרחים מקבלים מהמדינה נמצאים גם שירותי מערכת השפיטה, ולפיכך, מבחינת האזרחים כלקוחות לשירותים אלה, מערכת השפיטה מהווה חלק של הרשות המבצעת וגם היא מהווה רשות שלטונית. לפיכך גם היא חייבת לספק את שירותיה ברמה נאותה.

הלקוחות לשירותי מערכת השפיטה הם המדינה ( באמצעות הפרקליטות, המשטרה וכו' ) וכן האזרחים המתדיינים. לצורך מתן השירותים המשפטיים עומד לרשות מערכת השפיטה ארגון גדול של אנשים (שופטים בלבד יש בישראל כ- 1000 ). בראש הארגון עומד נשיא בית המשפט העליון ( השימוש במלה נשיא בלשון זכר כולל גם נשיאה על פי הענין ), ובשפה עממית ניתן לכנות אותו בתואר המנכל שלה. כאשר מסתכלים על המטלות המוטלות על נשיא בית המשפט העליון בישראל רואים שהנשיא אחראי על שלושה דברים:
1. ניהול בית המשפט העליון
2. תפקוד תקין של כלל מערכת השפיטה ומתן שירותים נאותים ללקוחותיה
3. טיפוח תנאי עבודתם המקצועיים של עובדי מערכת השפיטה ( ורווחתם ).
האחריות לכל הנושאים האלה מוטלת עליו באופן אישי כי שלושת התחומים האלה נתונים בסמכותו הבלעדית.

ברגע שמסתכלים על הרשימה לעיל עולה השאלה איך ניתן למלא את כל המטלות שלעיל בצורה משביעת רצון. במדינות מתוקנות שונות, שהיינו רוצים להידמות אליהן, נשיא בית המשפט העליון מופקד על דיוני בית המשפט העליון ומקובל לראות בתפקיד זה משרה מלאה. ישראל היא מדינה יותר בעיתית
מרוב המדינות המתוקנות מבחינה משפטית ( די אם נציין שהעדר חוקה והעדר מסורת תפקודית מגובשת רק מקשים על ההתנהלות המשפטית ), וכנראה שרק העומס על ניהול בית המשפט העליון בישראל גדול מאשר במדינות המתוקנות ( וזה בנוסף להיזקקות המוגברת של יהודים לבתי משפט יחסית לעמים אחרים ). על אף זאת הנשיא בישראל צריך לשמש בנוסף גם כמנכל של מערכת ארגונית גדולה. לפיכך נשאלת השאלה איך ניתן לעמוד בכל המטלות האלה ביחד. נציין רק שבדרך כלל מקובל לחשוב שרק כדי לנהל ארגון גדול נדרש אדם במשרה מלאה.

במהלך השנים התגבש בישראל מודל של התנהלות לנשיא בית המשפט העליון אשר בו הוא מקדיש את רוב זמנו לשיפוט וניהול בית המשפט העליון ( כמקובל במספר ארצות מתוקנות ). בינתיים אוכלוסית המדינה גדלה ובמקביל מערכת השפיטה גדלה בצורה מספרית ובהתאם גם הצרכים המינהליים שלה. במקביל התחוללו בחברה שתי מהפכות חברתיות. הראשונה היא מהפכת הצרכן, אשר שמה את הצרכן במוקד הענין של מערכות ארגוניות המספקות שירותים לצרכן, והשניה היא מהפכת התקשורת המכניסה כמות עצומה של מידע ישירות לביתו של הצרכן. השינויים האלה רק הגבירו את הדרישה לשירותים ברמה גבוהה יותר מאשר בעבר. למרות שינויים אלה הבעיות התפקודיות של מערכת השפיטה לא זכו לתשומת הלב הנדרשת מצד נשיא בית המשפט העליון ועקב זאת אי שביעות הרצון של הצבור ממערכת השפיטה הלך וגדל. הדוגמא הבולטת לכך היא ענין פסקי הדין המושהים לאחר גמר הדיונים בבית המשפט. הפגורים הגיעו בשנת 2007 ליותר מעשר שנים בתיקים מסוימים, ולאחר מאמצים לריסון הבעיה, בשנת 2008 נותרו כ- 10000 תיקים שהפגור בהם הגיע עד לעשר שנים. כדאי לציין שלמרות שהתופעה קימת הרבה מאוד שנים
( הבעיה הזאת התחילה כנראה לפני כעשרים שנה, ואולי אפילו יותר זמן מכך עד שנצבר פגור כזה ), רק בשנת 2008 הענין הזה עלה לסדר היום הצבורי כבעיה גדולה, ועד אז היתה בגדר בעיה שאינה במוקד הענין הצבורי על אף היקפה הגדול.

בהמשך מאמר זה נשתמש בדוגמת הפגורים במתן פסקי דין ככשל מייצג של מערכת השפיטה. הקורא המעונין יכול למצוא פרטים על כשלים נוספים של מערכת השפיטה בקישור הבא:
יוסף יעלי "עד כמה נפגע אימון הצבור במערכת השפיטה" (2008)
http://www.articles.co.il:80/article/29916. כל כשל הוא כמובן מיוחד אבל לכשלים במערכת השפיטה יש הרבה מן המשותף: כמעט כל הכשלים החלו לפני הרבה שנים, לא טופלו במהלך השנים ועקב כך בחלק מהם הגיע הענין לידי פיצוץ צבורי ולכולם אחראי נשיא בית המשפט העליון בלבד; אף אחד מהם לא נוצר רק בגלל טעות של עובד של המערכת אלא בשל בעיה היוצרת תקלות חוזרות ונשנות בתפקוד מערכת השפיטה ( תקלת שורש ).

ההתיחסות המודרנית לניהול ארגונים גורסת כי לכל כשל יש אחראי מזוהה, וכיוון שאין מישהו אחר, המזוהה עם הכשלים שמוזכרים לעיל, אז הכשל חייבים להיות משויכים אישית אל הנשיא.
לאחר שהובררה אחריותו של הנשיא לכשלים ננסה להבין גם איך קרו הכשלים במערכת השפיטה ( וכשל השהיית פסקי הדין ישמש כדוגמא ):
מנהל של מערכת ארגונית צריך לדעת בכל רגע אם המערכת מתפקדת כראוי, ואם יש בה תקלות - אז לדעת מה אינו מתפקד בסדר. מבין התקלות המתגלות הוא צריך לתת עדיפות לטיפול בתקלות שורש ( תקלת שורש היא תקלה אשר, אם אינה מטופלת, גורמת להיוצרות תקלות חדשות נוספות ). נשיא בית המשפט העליון היה צריך לדעת לפני 10-20 שנים שקימת במערכת השפיטה בעית שורש שמביאה להיוצרות שיהוי במתן פסקי דין והיה צריך לטפל בבעית השורש. טיפול כזה לא נעשה והבעיה תפחה לממדים גדולים.
מדוע הנשיא לא טיפל בבעית השורש? בסבירות גבוהה ניתן להניח, כי הוא לא היה מודע לקיומה של בעית השורש ולא היתה כאן רשלנות מכוונת. זה קרה משום שבמערכת השפיטה אין מנגנון המציף בעיות ולפיכך הנשיא מתקשה ללמוד על הבעיות.

איך מתמודדים ארגונים אחרים בעולם עם מצבים כאלה?
במיגזר העסקי ארגון שאינו מספק שירותים טובים ללקוחות שלו מגיע מהר מאוד לסוף דרכו, כי לקוחותיו בורחים ממנו לארגונים שנותנים שירותים טובים יותר. לפיכך פותחה במיגזר העסקי תרבות עבודה של סקרי שביעות רצון של לקוחות ועובדים של הארגון. סקרים אלה מציפים להנהלת הארגון את הבעיות של הארגון, והכלי הזה מאפשר למנהל להבין מה עליו לעשות ובאיזה סדר עדיפות. ההצלחה של הכלי הזה במיגזר העסקי היא הוכחה ליעילות שלו ככלי ניהולי.

הנשיא הקודם של בית המשפט העליון הפרופ' ברק מצד אחד נלחם במשוב השופטים של לשכת עורכי הדין ומצד שני לא דאג לבנות כלי ניהולי אחר (כלים אלטרנטיבים למשובים הם יקרים יותר למימוש ופחות יעילים ולכן לא נפוצים בשימוש במיגזר העסקי ). לו היה מתמקד יותר בניהול מערכת השפיטה, מתפתח יותר כמנהל, ולומד טכניקות ניהול מודרני, כנראה שהיה מבין את חשיבות הענין ולא היה מתנגד לו אלא מאמץ אותו ומתאים אותו לשימושו ככלי עבודה חיוני.
ניתן לראות מהדוגמא כי ניתן ליחס קשר של סיבה ומסובב לכשל ניהול של העומד בראש ממערכת השפיטה ולכשלים המתגלים בתפקוד מערכת השפיטה.

לפיכך, למילוי המטלה של ניהול מוצלח של מערכת השפיטה, בצורה שתשביע את רצון הלקוחות של מערכת השפיטה (האזרחים ונציגי המדינה המופיעים בבתי המשפט ) על הנשיא להיות בעיקר בעל פרופיל מקצועי של מנהל, והכשל של הנשיאים האחרונים נובע מהעדר בקיאות בניהול ארגון גדול ( וגם מכך שלא הקדישו לנושא זה את מספיק מזמנם כמתחייב ממחויבותם לתפקידם ).

מבחינה מוסרית הכשל שייך במידה מסוימת גם לחברה כולה, שמינתה את הנשיאים בלי ליידע אותם במפורש על הציפיות מהם, ואשר השלימה למעשה עם התופעה שהנשיא אינו מנהל כראוי את מערכת השפיטה ( וזו בעצם מתנהלת בעצמה בכוח האנרציה ). כדאי גם לזכור שהמחוקק לא דאג שבועדה, הממנה את הנשיא לתפקידו, יכהנו גם אנשים המבינים מה זה לנהל ארגון גדול ולא רק אנשים מעולם המשפט, ולכן זה כשל גם של מערכת החקיקה. לקנוח יש לזכור, כי השופטים העליונים, המכהנים בועדה למינוי שופטים, הם הלוחמים לשימור מעמדו של נשיא בית המשפט העליון כמשפטן בלבד ( ע"י שימור שיטת הותק בשפיטה כקריטריון היחיד בתהליך הבחירה שלו ), ובכך גם הם נושאים באחריות מסוימת לכשלי מערכת השפיטה ( בלי לגרוע מאחריות הנשיא ).

כישורי הניהול של הנשיא המכהן הם המפתח להצלחתה של מערכת השפיטה במתן שירותי שפיטה ברמה גבוהה. יש לתת תשומת לב מיוחדת לכישורים אלה כאשר בוחרים את הנשיא, והוא מצידו חייב לעבוד על עצמו ולפתח את כישורי הניהול שלו במהלך כהונתו, כמו שכל מנהל ארגון עושה ( התפתחות משפטית אינה עוזרת הרבה בענין זה ).

לנוחיות הקורא, כדי להדגים, שהכשל של השיהוי במתן פסקי דין אינו כשל חריג, נזכיר כאן עוד שני כשלים של מערכת השפיטה, אשר גם בשורש שלהם הנשיא אינו מטפל במשך שנים רבות:
כשל אחד הוא התמשכות דיונים משפטיים על פני שנים רבות. כך למשל בשנת 2008 הוגשה תביעת נזיקין נגד הנהלת בתי המשפט ע"י אדם, שתבע פיצויי פיטורין ולאחר תום ההליכים המשפטיים שארכו למעלה מ-17 שנים המעביד לא קיים יותר ואין לו ממי לתבוע פיצויים. הצבור הרחב לא יכול לקבל בהבנה מצב כזה.
כשל נוסף הוא ענין הוצאת צוי האזנות סתר. בתי משפט נוהגים לאשר בקשות להאזנות סתר ללא בדיקה יסודית. נראה מיד כיצד מגיעים למסקנה הזאת. על פי דוח המשטרה לכנסת, בשנת 2007 אושרו 99.2% מבקשות המשטרה להאזנות סתר. בתי המשפט מבקרים את טיב ההכנה המקצועית של המשטרה והפרקליטות במהלך השנה חדשות לבקרים, והנה בענין הוצאת צוי האזנות סתר מאשרים בקשות להאזנות סתר באחוז, המתאים למשטר טוטליטרי כגון צפון קוריאה. כל המסתכל על המספר 99.2% מבין מיד, כי אין כאן בעיה של טעות אצל שופט פלוני ( כפי שנטען ע"י הנשיאה במקרה של ההאזנות לחיים רמון ) אלא יש כאן בעית שורש בלתי מטופלת של התנהלות במערכת השפיטה. משהו פגום בהליך של הוצאת הצוים.

אם כי האמור לעיל בענין תפקוד הנשיא כבר מהווה הסתכלות קדימה לעתיד, ננסה להרחיק עוד קצת במבט לעתיד. מקובל על כולם שרצוי להגיע למצב שבו מערכת השפיטה פועלת כרשות עצמאית ללא תלות ברשות המבצעת. כיום מערכת השפיטה תלויה כלכלית בתקציב הניתן לה מהרשות המבצעת. בנוסף לכך המבנה הדו ראשי של הנשיא ושר המשפטים מקשה על תפקוד יעיל של שניהם. כדי להגיע לעצמאות כלכלית ולממש העברת כל הנושאים, הקשורים במערכת בתי המשפט, המטופלים כיום ע"י שר המשפטים, אל הנשיא, על הנשיא להעמיק את מעורבותו בעניני הניהול פי כמה וגם לרכוש בנוסף ידע מסוים בכלכלה. אי אפשר לבקש מהצבור החושב להסכים למימוש אי תלות של מערכת השפיטה, כאשר הנשיא נבחר לכהונתו אך ורק על סמך הוותק שלו בשיפוט בבית המשפט העליון ובלא שום תשומת לב רצינית לציפיות ממנו, שהוגדרו ברישא של מאמר זה.

הערה חשובה: במעבר לסטטוס של רשות שיפוט בלתי תלויה, פרט לענין העצמאות של המערכת והפרופיל המקצועי של העומד בראש, יש עוד נושא שדורש התיחסות והוא ענין הבקרה של הרשות. על כל מערכת שלטונית יש בקרה ( בקורת ) של מבקר המדינה. במערכת השפיטה לא קיימת כל בקרה על תפקוד המערכת ( נציבות תלונות השופטים מוגבלת בגזרת פעילותה גם על פי חוק וגם עקב ריסון עצמי, ואינה בנויה לבצע בקורת למשל כמו בנושא של השהיית פסקי דין , או בקורת כספית על הוצאות ). קיום בקורת כזאת היא תנאי הכרחי להקמת רשות בלתי תלויה. בשנת 2008 נכנס מבקר המדינה לבקורת בבתי הדין הרבנים, הנמצאים באחריות הנשיא, ואם לא יקום במהרה מנגנון בקורת פנימי במערכת השפיטה צפויה התגברות של תהליך זה ויווצר חכוך מיותר בין מערכת השפיטה למערכת מבקר המדינה.

מערכת השפיטה היא מערכת שלטונית המספקת שירותים מקצועיים
( משפטיים ) ללקוחות שונים, וככזאת היא דומה למשל למערכת הבריאות המספקת גם היא שירותים מקצועיים ( רפואיים ) ללקוחות שונים. לפיכך היא צריכה להיות מצוידת בכל הכלים הניהוליים שמערכת שלטונית צריכה להצטייד בהם, כולל נשיא שמתמחה בניהול המערכת ( ממש כשם שמנהל בית חולים מתמחה בניהול מוסד רפואי ).
בנוסף למתן שירותים כאמור לעיל על מערכת השפיטה לקיים פקוח-דיאלוג עם הרשות המבצעת ופקוח-דיאלוג עם הרשות המחוקקת, ולצורך זה ראוי שהיא תהיה בלתי תלויה בהם. כדי לממש אי תלות אפקטיבית על הרשות השיפוטית להצטייד גם בכל הכלים הניהוליים הנדרשים לארגון בלתי תלוי באחרים, כולל בנשיא שמתמחה בניהול המערכת.
הנשיא יכול וצריך לבנות למערכת השפיטה את כל כלי הניהול הנדרשים לתפעול מוצלח שלה ויפה שעה אחת קודם.

סכום:
נשיא בית המשפט העליון הוא האחראי לתפקוד של כלל מערכת השפיטה ואין אחראי אחר זולתו. לצורך מילוי מוצלח של התפקיד המורכב של נשיא בית המשפט העליון בישראל נדרשים בעיקר, כישורי ניהול טובים. בעתיד הקרוב יש צורך להדגיש הימצאות כישורי ניהול אצל הנשיא הדגשת יתר, כיוון שבמשך שנים רבות ענין זה כלל לא הודגש ונצבר פער גדול בשל כך שצריך עכשיו לסגור, ומהר.